Archaeology of churches

This note describes a lipsanotheca (a small container of relics, placed within an altar) from the church of Santa Maria de Cap d’Aran. The container, now preserved in the Museu dera Val d’Aran, is of blown glass, and it has relief-cut ornament. The form, color, and quality of the glass indicate that it was made in the ninth or 10th century, probably in Iran. Similar objects in The Corning Museum of Glass and The Metropolitan Museum of Art are noted. It is not known how the bottle reached Spain. The authors believe that it was used as a lipsanotheca at about the time the church of Santa Maria de Cap d’Aran was consecrated, in the first half of the 11th century.

Clonfad is an early medieval ecclesiastical enclosure, 10% of which was excavated in 2004-5, in advance of the N6/N52 link road. Work revealed important evidence for iron hand-bell production, intensive iron-working, and other artisan and agricultural production activity. Clonfad, founded in the mid 6th century (by Librán) was a daughter house of St. Finnian's Clonard, Co Meath and roughly the same size and morphology as Nendrum, Co Down. This extract includes selected chapters from the book, P.Stevens & J.Channing 2012 Settlement and Community  in the Fir Tulach Kingdom, NRA and Westmeath County Council, detailing three neighbouring and contemporary enclosure sites, excavated on the N6/N52 road schemes in Co Westmeath by the authors.

Anazarbos günümüzde Kadirli-Kozan ve Ceyhan İlçelerinin birleştiği bir konumda yer almaktadır. Tarihsel süreç içinde defalarca çeşitli uluslar tarafından ele geçirilmiş ve kaybedilmiş bir kenttir.
MS. 204/205 yıllarından itibaren Anazarbos’un Metropolis ünvanını taşıdığı bilinmektedir. Kent imparator II. Theodosius’ un Dönemi’nde thema teşkilatında yapılan düzenleme sonucunda MS. 408 yılında Ovalık
Kilikya’nın “Cilicia Prima” ve “ Cilicia Secunda” olarak ayrılması sonucunda Anazarbos “Clicia Secunda’nın”
başkenti olmuştur. Bu süreçte özellikle Geç Antik Dönemde tüm Kilikya Bölgesinde yaşanan ekonomik
büyüme ile birlikte kentlerde yapılan kilise sayılarında artışın izleri Anazarbos Kenti’nde de görülmektedir.
Erken Hristiyanlık Dönemi’nde Anazarbos metropolitlerinin MS. 5. yüzyıl başından itibaren 6. yüzyıl ortasına kadar yapılan konsillere katıldıkları kaynaklardan bilinmektedir
Anazarbos Kenti’nde Bizans Dönemi’ne ait yapıların araştırılması 1905 yıllarından itibaren başlamış ve
günümüze kadar devan eden bir süreç içinde devam etmektedir. Kente, Bizans Dönemi’ne ait Havariler Kilisesi, Güneybatı Kilisesi, Kaya Oyma Kilise ve son dönemlerde jeofizik yöntemiyle tespit edilen Aziz Menas
Martyrionu? olduğu düşünülen yapı bulunmaktadır. Bunların yanı sıra sivil mimariye ait su kemeri(akuadük) yapısı çalışma konumuzu oluşturmaktadır.
Çalışmadaki amacımız Anazarbos Kenti Bizans Dönemi’ne ait yapıların kaynaklar üzerinden değerlendirmelerinin yapılmasıdır. Şimdiye kadar yayınlanan Bizans Dönemi’ne ait yapılar ile ilgili makaleler, kitap bölümlerinde yer alan yapılara ait bilgiler incelenmiştir. Bu inceleme sonrasında kentte bulunan dini ve sivil mimariye ait örneklerin MS. 5. yüzyıl başından başlayarak MS. 6. yüzyıl ilk yarısına tarihlendirildiği tespit
edilmiştir

Rispetto all’edizione del 2009, oltre al necessario aggiornamento bibliografico, ho approfondito alcune tematiche che in quel volume erano state appena sfiorate ma che oggi mi appaiono fondamentali. Ad esempio, il tema delle chiese costantinopolitane e della Terra Santa, il
cui effetto sull’architettura occidentale fu enorme per tutto il Medioevo, così come la rilevanza e l’impatto del conflitto ariano nella costruzione della topografia cristiana. Ho semplificato alcuni capitoli provando a equilibrare anche
gli esempi delle varie aree geografiche trattate (e riducendo gli esempi della Spagna che trovano oggi uno studio monografico in Chavarría Arnau, 2018: Alla sombra de un Imperio). Ho pure rivisto gli ultimi due capitoli tenendo conto dell’avanzamento delle ricerche, soprattutto per quanto riguarda i metodi di datazione delle chiese. È stato infine quasi completamente rifatto l’apparato grafico per migliorarne la qualità, riducendo inoltre il numero di immagini in favore di esempi più significativi per favorire lo studio.

Inscriptions on altar tables from Strandzha
Summary

The paper examines the restoration of the church network in the Strandzha Mountains region around the end of the 19th and the beginning of the 20th century, tracing the interaction between builders and icon painters from the vicinity of Gabrovo and Tryavna within the context of this process. The study is based on fieldwork and archival research under the project entitled Comprehensive and Innovative Methods for Identification and Study of the Tangible and Intangible Cultural Heritage of Central and Eastern Strandzha against the Backdrop of Migration and Demographic Decline, funded by the National Science Fund of Bulgaria. Here, published for the first time, are the inscriptions on the altar tables of the churches in that area. The historical records available testify to a large-scale, targeted policy aimed at reviving and fostering local church/religious life in the decades following the Russo-Turkish Liberation War of 1877-1878 in the territory of the Municipality of Sredets (as opposed to the Municipality of Malko Turnovo, which remained within the borders of the Ottoman Empire up until 1912). Under the authority and supervision of Seraphim, Metropolitan of Sliven, and his Vicar Bishop and successor Gervasius of Leuke, the local church municipalities attracted builder teams from the vicinity of Gabrovo, which over time renovated the war-damaged temples in the town of Sredets and the village of Svetlina and built new churches in the villages of Gorno and Dolno Yabalkovo, Bistrets, Momina Tsarkva and, most probably also the churches in the villages of Fakia, Valchanovo and Varovnik. Active participants in this process were Dimitar Minev and Georgi Dimitrov, master icon painters from the town of Tryavna who painted icons for most of the abovementioned churches.

How does theological Metaphysics view small space ? And what link could be found between theology, Christology and Small spaces ? The aim will be to start our investigation at the figure of the "little ones"(mikroi),central to the narrative and theological construction of the first gospel and then analogically extending it to spatial matter.

Cremation is a complex and variable fiery technology. Across the human past and present, fire has been variously deployed to transform the dead in a range of spatial and social contexts. Often operating together with other disposal methods, cremation has risen and fallen in popularity in association with many shifts in mortuary practice since the Stone Age (Cerezo-Román & Williams 2014;Williams et al. 2017).Yet ‘cre- mation’ is far more than just the fiery dissolution of the human cadaver: in the human past and present it is often part of a multi-staged mortuary process that can afford a range of distinctive spatial and material possibilities for the translation and curation of the ‘cremains’ or ‘ashes’ together with a range of other mate- rial cultures and substances. By rendering cadavers fragmented, shrunken, and distorted, burning bodies not only denies decomposition and speeds corpse transformation, it renders the dead portable and partible. In a range of subsequent post-cremation practices and beliefs, ‘ashes’ from pyres can be considered a versatile mnemonic and numinous substance which might be consigned to graves and tombs, but also readily strewn over land and water or integrated into above-ground architectures and portable material cultures. Hence, not only does cremation involve fiery transformation, it facilitates the creation of varied and distinctive landscapes of death and memory through the deposition and commemoration of the dead in which ashes facilitate remembering and forgetting through their presence and their staged absence.

On the Isle of Texel (NL) in the central village of Den Burg (the Burgh) in medieval times a church was erected, dedicated to Saint Sixtus, the Sixth Pope of Rome. The paper describes the slow transformation of the Frisian islanders from their Germanic believe into the mould of Christianity. The paper combines archaeology, building history and medieval history.

The Church of the Vernicle was build in 1774 - 1783 in estate Rai-Semenovskoye near Moscow. On of the outstanding temples built by Russian architect Matvey Kazakov. The article is dedicted to its history and architecture. Most of the historical photos from the family archive of the last estate owners are published for the first time.

”Churches built by the freemen. Masonry ecclesiastical architecture of Romanians in the borderlands of Oltenia, Muntenia and Transylvania (1700-1850)” - book release.

Abstract:
„Among the most important merits of this volume is constituted by the discovery of the land at the crossroad between Muntenia, Oltenia and Transylvania, through the light shed on some of its most precious gems — the churches of the Romanian freemen. Just like a skilled jeweller, the author first shows us the mount that highlights the qualities of his precious stones. Time, space and people, people with faith, people settled in their homes, in their villages form the foundation and structure on which and within which the places of worship — representing the powers and desires of the prominent members of the community — are born. And along with them the whole community. Of course, in order to embody those powers and desires, craftsmen and painters were involved so that later, built, carved and painted, the gems display their facets. Therefore, after a first exploration of those who worked directly on the construction of churches and of the material from which they were made of, Matei Eugen Stoean offers the reader an overview of two of the most important aspects in architecture: the silhouette and the volume of the building, on the one hand, and the interior space on the other.” (excerpt from the preface, prof. dr. habil. arch. Hanna Derer)

This volume establishes a first unitary study on the masonry architecture of churches in northern Oltenia, Muntenia and southern Transylvania, by framing the whole process of evolution, between 1700 and 1850, in a larger phenomenon: the architecture and art in the borderlands. In more than 390 pages the freemen can be discovered, along with moments and events that led to the materialisation of their aspirations, as well as an evolution of architecture and a tracing of artistic routes synthesised in hundreds of original schemes, maps, photographs throughout the book. The volume includes the synthesis of all data and analyses performed in the last nine years, both during the PhD studies and through new research on the particularities of internal plans and spaces, as well as exterior shapes and details of masonry churches founded by Romanian freemen in the borderlands of the three regions.

Guests prof.dr.arch. Hanna Derer, arch. Șerban Sturdza,
prof.dr.arch. Horia Moldovan and Anca Dină (ACS publishing house), hosted by ”Ion Mincu” University of Architecture and Urbanism in Bucharest (8 June 2021).

Location Khirbet el-Lauz, nestled in the western hill country of the West Bank just north of Saffa village, lies nearly 22 km northwest of Jerusalem and approximately 16 km west of Ramallah. The site, with an area of about 9000 square meters, covers the summit of a rugged hill at an average altitude of 300 m and commands a wide view to the north, south and west, but to the east it is obstructed by two hills of greater elevation. In antiquity, the settlement relied on two local roads and also lay about 2 km north of the Roman road that connected Jerusalem with the coastal plain by way of Beit Horon and Gibeon (Beit U'r and Al-Jib). The church at Khirbet el-Lauz is located a few meters outside the ancient town's fortification system, to the east, in an area now planted with olive trees. To the north it is bounded by an adjacent, partially stone-paved path that connected the site to an ancient road network located about 400 m further to the east. Looting of the Church According to discussions with the current landowners as well as interviews with several looters, the area of the church was ripe for illicit digging in search of valuable finds. The modern vandalism of the church at Khirbet el-Lauz can be traced back to 1985 when a group of three men armed with traditional excavation equipment dug a trench outside the east wall of the church. After exposing and removing a substantial portion of a mosaic floor of white, coarse tesserae, the looting gang halted their digging, convinced that the spot did not contain any materials of value. In 2000, with the start of the second uprising (intifada), the plundering of the church resumed and flourished. A professional, four-man looting gang armed with digging equipment and metal detectors dug an area of about 30 square meters in the western section of the church over the course of 12LA_Houdalie2008.indd 327

Le fonds des archives de l’ancienne abbaye bénédictine de Liessies, fondée en 751 est conservé dans laa série 9H des Archives départementales du Nord. Il contient un certain nombre de pièces et de documents scellés munis de cachets datant du XVIIIe siècle. Ces témoignages nous renseignent à propos des pratiques sigillographiques de la période moderne, en particulier pour ce qui concerne l’usage des cachets, le soin apporté à leur fabrication et les motifs qui les décorent.

Mordoğan is a sea-side township in the district of Karaburun in Izmir, western Turkey. It is situated on the eastern shoreline of Karaburun Peninsula within the Gulf of Izmir at about 20 km to the south of the district center of Karaburun. In a close distant of Mordoğan there was a Greek village1920s that was called as "Tekke Köy". In this short article in Turkish language this small rural church of 19th cent. is being presented.

Consecration crosses, sometimes referred to as ‘dedicatory’ or ‘dedication’ crosses, were created at the time when a church was newly built, and being consecrated for Christian worship. The act of consecration was undertaken by a bishop, who would anoint the new-built walls of the church with holy oil (chrism), twelve times outside, and twelve times inside. The sites so anointed were marked with a form of cross – most usually painted. Norfolk has one of the finest collections of surviving pre-reformation consecration crosses of any county in England, with over ninety extant examples being recorded at forty-six individual sites. This article examines the function and creation of the consecration crosses recorded in Norfolk churches, by comparing the surviving physical evidence with the written sources, and presents a summary of the survivals recorded to date, including their construction details, condition, form, and style.

In 2013, archaeological investigations in the church of St. Leonhard in Penk on the Naab, northwest of Regensburg, demonstrated that
a church existed on this site as early as the Late Carolingian Era. They also proved that large portions of the building were erected in
the Early Ottonian Era, which makes Penk one of the oldest surviving rural churches north of the Alps. The archaeological data on the
construction history forms the starting point for a discussion of the historical context in medieval Penk, the founding of its Carolingian
church, and of the region surrounding Penk on the lower Naab River from the 9th to the early 14th century. The aim of this paper is to
present a historically viable hypothesis using different types of source in order to reconstruct the political and functional background of the
early and high medieval settlement of Penk with its early church building.
Published in: Archäologie – Mittelalter – Neuzeit – Zukunft
Festschrift für Ingolf Ericsson, Bamberger Schriften zur Archäologie
des Mittelalters und der Neuzeit 6, Bonn 2017, pg. 155-184.

This article summarises the main content of a later full-length and referenced book entitled A History of St James's Church and Graveyard, Dublin, From the 12th to 21st Centuries. The first edition of the book went out of print after the death of the publisher in 2022, so a second edition, perforce self-published, was issued in 2023 and is available in paperback or hardcover from Amazon.co.uk and Amazon.com. The book covers topics such as the foundation of St James's Church in the 12th century, the pilgrimage to the shrine of St James in Santiago de Compostela in Spain, the Reformation, recorded burials and memorials in St James's Graveyard, St James’s Fair, the Fountain in James’s Street, body-snatching for purposes of medical research, the building of new St James’s Protestant and Catholic churches in the nineteenth century, World War 1 and the Irish War of Independence. St James’s Church closed as a place of worship in 1963 and in 2013 it was purchased by Inchicore native Dr Pearse Lyons, who with his wife Deirdre Lyons restored the building and converted it into the Pearse Lyons Distillery at St James. St James's Graveyard, in which a total of about 100,000 people were buried, including 9 members of Dr Lyons's family, was acquired by Dublin City Council in 2010 and awaits development as a publicly accessible facility.

Leicht gekürzte Fassung der Magisterarbeit (Bamberg 2009). Die vollständige Version mit Befund- und Fundkatalog ist bei der Uni Bamberg, Lehrstuhl für Archäologie des Mittelalters und der Neuzeit, sowie beim Landesamt für Denkmalpflege, Dienststelle Schloss Seehof, Abteilung Bodendenkmalpflege, einsehbar.

החל מהמאה ה-4 לסה"נ הפכה הנצרות לדת העיקרית בלבנט ולדת האימפריה בכלל. הביטוי הארכיאולוגי העיקרי של הדת הנוצרית הוא מבנה הכנסייה. מאות רבות של כנסיות מהתקופה הביזנטית נחקרו ונחפרו בלבנט מאז ראשית ימי המחקר הארכיאולוגי. מידע רב פורסם על הכנסיות בפרסומי חפירות, סינתזות נושאיות, וסקירות רחבות.
למרות המרחב הגיאוגרפי הגדול הכלול בדרום הלבנט, והחלוקה האזרחית (פרובינקיאלית) והכנסייתית, מעטים המחקרים שניסו לבדוק מאפיינים אזוריים בכנסיות, ובפרט על רקע של החלוקה הפרובינקיאלית.
יתרה מכך, ידוע כי בנצרות היו זרמים שונים, אשר נאבקו זה בזה. זרמים אלו התבססו באזורים שונים באימפריה הביזנטית ומחוצה לה, עם היררכיה כנסייתית תומכת. יש לצפות כי ההבדלים התיאולוגיים והליטורגיים יתבטאו במבנה הכנסיות, אך עד כה מעטות הדוגמאות למרכיבים ארכיאולוגיים הקשורים לתיאולוגיה ולליטורגיה.
דוגמה בולטת ונדירה למרכיב אזורי בכנסיות המקושר לליטורגיה וזרם מסו��ם, היא 'הבמה הסורית' הקיימת בחלק מהכנסיות בצפון סוריה ובמערב עירק דהיום. יש לשאול האם ניתן לזהות מאפיינים ייחודיים באזורים נוספים? העבודה בוחנת האם ניתן לאפיין כנסיות על פי האזור שבה נבנו; במילים אחרות, האם ניתן להסתכל על מרכיבים של כנסייה מסוימת ולפיהם לקבוע היכן היא נמצאת?
האזוריות של הכנסיות יכולה להתבטא באדריכלות המבנה, בעיטורו ובריהוטו. כן עשויים לבוא לידי ביטוי מאפיינים של החדרים הסמוכים לכנסייה, ומיקומה ביחס לקהילה אותה היא משרתת. יש לבדוק גם האם ניתן לזהות תהליכים כרונולוגיים בכנסיות באזורים שונים: שלבי ייסודן ובנייתן; השינויים שעברו במהלך קיומן; וזמן יציאתן משימוש והסיבות לכך.
אם אכן ניתן לזהות מרכיבים אזוריים, יש לנסות ולבדוק מהי הסיבה לשוני בין האזורים השונים: האם הרקע למרכיבים השונים הוא מסורות חברתיות מקומיות, מוסכמות של ההיררכיה הכנסייתית האזורית, ליטורגיות שונות, הבדלים באמצעים הכלכליים, בתי יוצר ואומנים שונים, או שילוב של מרכיבים אלו?
לצורך בחינת שאלה זו נבחר תחום גיאוגרפי מובחן, אשר גבולו תחום בחלקו גם מבחינה דתית-תרבותית וגם מבחינה אזרחית: הגליל העליון. מ' אביעם הראה כי מזרח הגליל העליון היה תחום יהודי בתקופה הביזנטית, בעוד במערב הגליל העליון נמצאו כנסיות רבות. הגבול בין שני אזורים אלו חופף ברובו לגבול בין פרובינקיה פלסטינה לפרובינקיה פניקיה. מדרום נתחם האזור בבקעת בית הכרם. הגבול הצפוני של הגליל העליון עובר לאורך נחל הליטאני; אך בשל המידע המחקרי המועט מלבנון דהיום, עבודה זו תחומה מצפון בגבול הבין-לאומי. אביעם וחוקרים אחרים סקרו עשרות כנסיות באזור זה, ואף חפרו חלק מהן. בשל מיעוט היישוב המאוחר ברוב האתרים בגליל העליון, השתמרות הכנסיות טובה יחסית, ומאפשרת לערוך מחקר רחב ומעמיק.
מבחינת מסגרת הזמן, העבודה סוקרת את כל כנסיות הגליל העליון החל מהכנסיות הראשונות, שנבנו בראשית המאה ה-5, ועד ליציאתן של הכנסיות האחרונות משימוש, כנראה בראשית המאה ה-9 לסה"נ. הכנסיות המאוחרות יותר באזור נבנו על ידי הצלבנים, במסורת אירופית שונה.
הגישה המחקרית בעבודה זו נוקטת בשיטת 'מן הפרט אל הכלל' (bottom up), מתוך הבנה כי איסוף מירב המידע על כנסיות הגליל העליון, ארגונו והשוואתו למידע הקיים על כנסיות באזורים סמוכים, יציף את ההבדלים בין הכנסיות באזורים השונים.
הפרק הראשון של העבודה מספק רקע כללי לשיטת העבודה ולנושאים העולים בעבודה: שיטת המחקר וסקירת המחקר הקודם; הרקע הגיאוגרפי; תולדות הנצרות בלבנט בתקופה הביזנטית; החברה והיישוב בגליל בתקופה זו; ואדריכלות הכנסיות למרכיביה השונים, ובכללם המנזרים.
הפרק השני מציג את הממצא החומרי של כנסיות הגליל העליון שנאסף לאורך כמאה וחמישים שנה בסקרים ובחפירות. ראשית מוצגות כנסיות שנסקרו ונחפרו במחקרים קודמים: בכל כנסייה מוצג בקצרה הרקע המחקרי, הרקע היישובי, ונסקרים הממצאים המוכרים בכנסייה: תכנית, מבנה, ריהוט, ממצא קטן וכו', וכן שלבי הקיום של הכנסייה. לצערנו, המידע על רוב הכנסיות מוגבל ביותר בין אם טרם נחפרה, ובין אם נחפרה אך טרם פורסמה באופן מלא. למרות זאת, הקורפוס מכיל מידע רב על כנסיות הגליל העליון, ואליו צורפו שתי כנסיות הנמצאות בחלקו הלבנוני של הגליל העליון.
בחלק השני של פרק זה מוצג פרסום מלא וסופי של חפירות בכמה כנסיות בגליל העליון. החפירות נוהלו על ידי, ונערכו במסגרת מחקרם של מ' אביעם וי' אשכנזי שכותרתו 'צמיחה כלכלית ובנייה דתית בגליל הנוצרי בשלהי העת העתיקה: שינויים מקומיים ואזוריים וביטוים בממצא הארכיאולוגיה והספרותי', במימון הקרן הלאומית למדע. חפירות אלו נערכו במטרה לאתר כתובות הקדשה בכנסיות, ואגב כך חשפו מידע חשוב רב. כן מפורסמת לראשונה חפירת הצלה שנערכה בכנסייה נוספת.
למידע לעיל הוספתי נספח המתאר סקרים בכנסיות בגליל העליון הלבנוני, במטרה לצור תמונה רחבה ככל האפשר של כנסיות הגליל העליון. כל הכנסיות המופיעות בקורפוס מרוכזות וממוספרות בטבלה אחת, הכוללת גם כנסיות אחרות המוכרות בתחומי פרובינקיה פניקיה הימית.
הפרק השלישי דן בממצאים שהוצגו בפרק השני בשתי רמות: ראשית, אני מציג קווים משותפים שניתן לזהות בממצא הכנסיות בגליל העליון. בהמשך מושווים קווים משות��ים אלו לממצא מקביל באזורים סמוכים בתחום פרובינקיה פניקיה הימית, ולאחר מכן לממצא מקביל בכנסיות בפרובינקיות סמוכות. מתוך מהלך זה ניתן להסיק מסקנות אזוריות מבוססות ובעלות הקשר רחב.
מרכיבי הכנסייה הנידונים בפרק הינם: א. אדריכלות הכנסיות: התכנית, החלוקה הפנימית וחומרי הבנייה; ב. המרכיב העיטורי העיקרי ששרד, הלא הוא הפסיפסים, מבחינת המוטיבים ומבחינת סידור השטיחים; ג. ריהוט הכנסייה הליטורגי והפונקציונלי. דיון נפרד מוקדש לזיהוי כנסיות המנזרים בגליל העליון, סוגיה סבוכה הנתונה בדיון ארוך; וכן דיון העוסק במיקומן יוצא הדופן של כנסיות רבות בשולי הכפר. לסיום מוקדש דיון בשלבי הקיום של הכנסיות בנייתן, שינויים שנערכו בהן במשך קיומן, יציאתן משימוש, והשימוש שנעשה במבנה לאחר מכן.
המסקנה העיקרית העולה מהעבודה היא כי בעיון מדוקדק ניתן לאפיין כנסיות לפי האזור בו נבנו. מאפייני הכנסיות מושפעים משתי ההיררכיות אליהן כפופה הכנסייה: הפרובינקיה האזרחית וההיררכיה הכנסייתית. לחלק מהמאפיינים ניתן לתת הסבר ליטורגי או פונקציונלי, וחלקם נשארים להמשך המחקר. ניתן לזהות השפעה הדדית בין כנסיות בפרובינקיות שונות, והבדלים נוספים בצפונה ובדרומה של הפרובינקיה המושפעים מהכנסיות בפרובינקיות הסמוכות. יש להדגיש כי בתוך כל קבוצת כנסיות יש מגוון רחב של תכניות, עיטורים וכו'; המאפיינים להלן נמצאים רק בחלק מכנסיות האזור, אך קיומם בפרישה אזורית מעיד על המשותף.
להלן אפרט את מאפייני כנסיות הגליל העליון- המייצגות את כנסיות פניקיה הימית בכלל. לכנסיות אלו ישנם כמה מאפיינים אדריכליים ייחודיים: גרם מדרגות רחב המוביל מן האטריום אל הנרתקס; שטח במה גדול; קיומה של במה פניקית (קסטרומו) או במה מורחבת עם שולחן קריאה אחד או שניים – התפתחות שמתרחשת בסוף המאה ה-5 או בראשית המאה ה-6; גלריות מעל לסיטראות; ומתאר טרפזי בחלק מהאפסיסים. למאפיינים האזוריים הקשורים לכנסיות בפרובינקיה פניקיה, ניתן להוסיף מרכיב פולחני אחר הנהוג בפניקיה- הוא נוהגי קבורה ייחודיים.
מרכיבים נוספים מופיעים גם באזורים סמוכים כוללים: כתובות הקדשה בסורית, המעידות על מקורה השמי של חלק מהאוכלוסייה הנוצרית; תכנית הדומה לזו של כנסיות בפרובינקיות הסמוכות: בדרום פניקיה נפוצים יותר שלושה אפסיסים כמו בחלק מכנסיות פלסטינה, ואילו בצפון פניקיה קיים אפסיס בודד עם פסטופוריה, במתכונת הנפוצה בסוריה; עמודים הניצבים על גבי פדסטלים וכרכוב בבסיס האפסיס, כמו בכנסיות סוריה; סידור שטיחי הפסיפסים והשימוש בדגמים מושפע ממקורות בסוריה. בתוך הגליל העליון ניתן לזהות כי הכנסיות במישור החוף עשירות יותר מכנסיות ההר.
מקרה מיוחד בגבול פניקיה–פלסטינה מציף תופעה מעניינת: על פי הופעת הבמה הפניקית בחלק מהכנסיות באזור תפן ובקעת בית הכרם, השייך לפלסטינה, ניתן לשער כי הוא אוכלס על ידי נוצרים מפניקיה. מאידך, תאריך כתובת ההקדשה נקוב לפי מניין פלסטינה השנייה. משמע, אנשי האזור שמרו על פולחן התואם לפניקיה, וסביר להניח שגם היו כפופים להיררכיה הכנסייתית הפניקית, בעוד שמבחינה אזרחית היו כפופים לפרובינקיה פלסטינה ולמניין השנים שלה.
הבמה הפניקית, בדומה לבמה הסורית, נועדה לקרב את הקוראים בטקס אל הקהל. נראה כי ניתן לעקוב אחרי הנוהג הליטורגי הזה החל מבנייתן של במות סוריות בצפון סוריה בראשית התקופה הביזנטית. בהמשך נוספו הבמות הפניקיות לכנסיות או שולבו בכנסיות חדשות. טקסטים ליטורגיים סוריים קדומים מסבירים את תפקידם של שולחנות הקריאה בבמות אלו, מסורת שנמשכת עד לשולחנות הקריאה בכנסיות הסוריות-אורתודוקסיות דהיום. אגב כך ניתן להציע לזהות את השייכות של כנסיות פניקיה לזרם המיאפיזיטי. זוהי דוגמה יוצאת דופן לחיבור של ממצא ארכיאולוגי עם ליטורגיה וזרם נוצרי.
מעניין להשוות בין הפתרונות השונים לקירוב הקורא אל הקהל בכנסיות באזורים שונים: הבמה הסורית בצפון סוריה ובמזרח עירק, האמבו במרכז כנסיות קונסטנטינופול, הבמה הפניקית בפניקיה, והאמבו הצמוד לבמה החל משלהי התקופה הביזנטית בפלסטינה ובערביה.
שני נושאים קשורים למיקומה של הכנסייה בכפר או ביחס לאוכלוסייה הכפרית: האחד הוא שאלת זיהוין של כנסיות כמשרתות מנזר או קהילה. זוהי שאלה הנידונה גם במחקרים אחרים, וטרם הוסכם מהם הקריטריונים לכך. השני הוא מיקומן של כנסיות רבות בשולי הכפר דווקא, תופעה שקיימת גם בפרובינקיות סמוכות. הוצעו לכך סיבות שונות, חלקן טכניות וחלקן אידיאולוגיות.
התנצרות הגליל העליון, כפי שניתן לשפוט מתאריכי ייסוד הכנסיות, החלה לכל המאוחר בראשית המאה ה-5. נראה כי ההתנצרות לא התפשטה מערי החוף אל ההר, אלא הופיעה במקביל בשני האזורים. כנסיות המשיכו להיבנות לאורך כל התקופה הביזנטית, וסביר כי עובדה זו מעידה על התחזקות הדרגתית של הנצרות באזור. מעבר להכנסת הבמה הפניקית שהוזכרה לעיל, ניכרת התחזקות של פולחן המרטירים, המעיד, אולי, גם על הליטורגיה של התהלוכה הגדולה כמו בפלסטינה.
כנסיות רבות בגליל העליון נהרסו בחורבן אלים בראשית המאה ה-7. בשילוב עם מקורות היסטוריים, ניתן להציע כי חורבן זה בא מידי יהודים שפשטו על הקהילות הנוצריות אגב הפלישה הפרסית, אף כי ישנן אפשריות אחרות. כנסיות מעטות נבנו או המשיכו לתפקד לאחר מכה זו, והיישוב הנוצרי באזור לא התאושש יותר.

This paper picks up where some of my other papers left off. That is, it is a supplement. And yet, it also serves as an overview. To better understand this paper, please read my other papers regarding the ancient royal oligarchy and the creation of religion by ancient royals (particularly, those regarding the creation of Christianity).

I've written several papers on the subject of the popes (at this time, about 35). If you are familiar with the work that I have done, then you should know that I have given the genealogies of various popes which were previously unavailable to, and unknown to the general public; and that includes academia. The work that was done in this and other related areas is of great importance as it is what is required in order to get at the truth and true nature of so many things in ancient history.

My work, and that of others who have studied ancient history as it should be studied, has exposed the true nature ancient history. And it is only by studying it in the correct context that we will ever be able to understand it as it should be understood. This is essential.